בטחון עצמי

בושה היא רגש שכולנו מכירים. במובנים רבים היא נובעת מהפחד העמוק שלנו מדחייה – הפחד להיות לא רצויים או שונים

כמאמנת אני פוגשת לא אחת מנהלים הנדרשים להעביר פרזנטציות במסגרת עבודתם שמוצאים את עצמם לחוצים מכך שבועות מראש, מתוחים בעת

התחושה שאני "לא מספיק" (מוצלחת, יפה, מצליחה, רזה, מעניינת, בעלת ידע כללי או "מלומדת") היא לא נחלת העידן החדש. אך

פרואקטיביות, על פי ההגדרה המילונית, היא נקיטת פעולה ליצירת שינוי לעומת ריאקטיביות שהיא תגובה למצב כאשר הוא מתרחש. כשחושבים על

הנושא של חוסר ביטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך ורגשי נחיתות זה נושא שאני שומעת עליו מהמון אנשים בימים אלה. במשך

רבים מאיתנו מודאגים באופן מתמיד ממה שאחרים חושבים עלינו. ואצל לא מעטים מדובר בחשיבה אובססיבית הנוגעת אף לדברים קטנים וחסרי

מי מאתנו לא משווה את עצמו לאחרים? מה הם השיגו ואני לא. מה הם יותר ממני (יפים, חכמים או עשירים).

רבים מאיתנו מסתובבים בעולם עם תפישה שגויה ומגבילה לגבי עצמנו. מאמינים שאנחנו לא מספיק טובים ושאין לנו סיכוי להצליח. וגם

שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק, חשפה בספרה "לפרוץ קדימה" שהרגישה כמתחזה כשהיתה סטודנטית בהרווארד ואחר-כך שוב בעולם התאגידי. רנה

אצל רוב בני האדם אהבה עצמית היא לא עניין של שחור ולבן. רובנו יודעים מהן המעלות שלנו ורוב הזמן מרגישים

לילדים של היום יש הכול. שפע חומרי, תשומת לב והיענות מתמדת לכל צורכיהם ורצונותיהם. אבל הם עדיין אומללים. את מקור

זה עתה קיבלתי שיחת טלפון מבחור שביקש לעבוד על הביטחון העצמי. "תסביר לי קצת במה מדובר," ביקשתי. והוא הסביר. לדבריו

חייהם של רבים הם מעידה ממשבר למשבר. בכל פעם הם מקווים שהדבר הבא יעשה אותם חזקים ומאושרים – זוגיות, בית,