החלטתי לכתוב על חשיבת יתר ורומינציה לאחר שמתאמנת אמרה לי שיש לה מחשבות יתר ושהיא קראה מאמר על כך ש"אנשים כמוה…" (כאילו היא שייכת למיעוט שלא שפר עליו גורלו).
מתאמנת אחרת אמרה שלהבנתה לא לכולם יש מחשבות חזרתיות ומטרידות. לגברים, שהם יותר רציונלים, היא מניחה שאין.
בפועל, מה שנקרא חשיבת יתר, רומינציה או חשיבה אובססיבית זו תופעה שנוגעת בכולנו במידה זו או אחרת, וגם אלו שמצבם טוב אינם נקיים ממנה לחלוטין.
מדובר במחשבות שליליות, מטרידות, שחלקן הגדול אינו רציונלי, שאיננו מצליחים להפסיק גם כשאנחנו מבינים שאין בכך טעם.
עניין מכאיב זה נובע מהמצב של בני-האדם בעידן המודרני. מהניתוק שלנו מעצמנו ומהטבע, ומהאובססיה שלנו לגבי כל מה שקשור לדימוי העצמי שלנו ולפחד ההיסטרי מפגיעה בו.
אנחנו חיים בפחד מתמיד שלא נשיג דבר כזה או אחר, שלא נהיה "מישהו" או "משהו", שנישאר בינוניים ולא ממומשים, או שחס וחלילה ניכשל ובושתנו תחשף ברבים.
החיים בעידן המודרני טומנים בחובם גם פחד קיומי אמיתי, שכן קיומנו הבסיסי דורש הון לא קטן, ורובנו נותרים בודדים לעת זקנה אף אם יש לנו ביטחון כלכלי.
כן, רבים מסיימים את חייהם כשהם חולים במחלות קשות – דבר המושפע ממצב נפשי, מאורח חיים לא בריא, ומפחד ממוות הגורם להיאחזות בחיים.
ההוכחה לכך שחשיבת יתר היא בעיה כלל תרבותית היא המספר העצום של אנשים שמשתמשים כיום בחומרים משככים ומשני תודעה – סמים, אלכוהול, כדורים פסיכיאטריים וכדורי הרגעה. אלו מעמעמים את התודעה ומאפשרים שחרור חלקי או זמני ממחשבותינו.
מי שיספר לכם שאצלו זה לא ככה, ככל הנראה מציג תמונה חלקית בלבד.
אישית, היחיד שאני מאמינה לו שאינו סובל מחשיבת יתר הוא הסופר והמורה הרוחני אקהרט טולה (הוא מודה שלפני שחווה התעוררות רוחנית הוא בהחלט סבל מכך, עד לרמה של דיכאון ומחשבות אובדניות).
זה לא אומר שאין עוד כמותו, אך הם אינם רבים, ללא קשר לתואר שהם נושאים.
אני אישית יכולה לומר שפעם עניין זה שלט בחיי ביד רמה, והיום אני יודעת למצוא רגעים רבים של שקט ושחרור ממחשבותיי, ושגם כשיש לי מחשבות לא טובות, תמיד נותר בתוכי ממד עמוק של שקט.
השלב הראשון בשחרור מהחשיבה האובססיבית הוא להבין כיצד היא באה לידי ביטוי.
היא נוהגת לפנות לכמה כיוונים ולעשות את הדברים הבאים:
עתיד –
- לדמיין את התסריט העתידי הגרוע ביותר (אליו אנו מתייחסים כאל אמת) בנוגע למה שעל הפרק (זוגיות, כניסה להריון, מבחנים, הצלחה בעבודה/בלימודים, מציאת הייעוד, כסף, בריאות או הזדקנות), בליווי המחשבה, "מה יהיה אם…?" או "מה יהיה אם לא…?"
- לדמיין שניכשל, נטעה או נעשה משהו שיפגע בדימוי העצמי שלנו באופן כלשהו.
- להריץ סרטים רעים על איך מישהו דוחה אותנו (מפסיק לאהוב/נפרד/בוגד/מפטר/מנתק קשר), סרטים המשפיעים על רגשותינו, בחירותינו והתנהגותנו כאילו היו האמת.
- להניח הנחות לגבי איך אדם אחר מרגיש, מה הוא חושב, איך הוא עומד להגיב ומה בדיוק הוא עומד לומר. לנהל עמו וויכוחים דמיוניים ולקבל החלטות על סמך "דבריו".
- בלילה לא אחת עולות מחשבות על מה שעלינו להספיק מחר בעבודה (שמקבלות משקל רב עוד יותר כשאנו תולים את תחושת הערך העצמי שלנו בהצלחתנו המקצועית), או שהבוקר עומד להגיע ולא נספיק לישון.
עבר –
- לשפוט את עצמנו על בחירות והחלטות שנעשו או שלא נעשו, מילים שנאמרו או שלא נאמרו.
- לכעוס ולהאשים אחרים, לולא מה שהם עשו או לא עשו היינו היום במקום אחר לגמרי לדברי החשיבה.
- להתבוסס בצער על עצמנו ועל נסיבות חיינו, לו היו שונות היינו היום במקום אחר לגמרי לדברי החשיבה. (עניין זה מלווה, באופן מודע או שלא, בהאשמות כלפי אלו שאנו רואים כאחראים לעניין ו/או אלוהים).
- להרהר בצער ברגע מתוק שהיה ואולי לא ישוב עוד.
- לייפות את העבר ולשפוט עצמנו על שלא ידענו ליהנות/לבחור נכון.
הווה –
- היחס לרגע ההווה כרוך לא אחת בתחושת ריקנות וחוסר סיפוק המלווה בפחד שככה זה ימשך לעד
- במחשבה ששום דבר לא שווה כל עוד הדבר התורן שאמור להפוך אותנו מאושרים חסר
- בשיפוט על איך שאנו מרגישים, מה שאנו רוצים, על מה שהזיז לנו ולא היה "אמור", על מילותינו ועל התנהגותנו
- בתחושה שכולם מסתכלים עלינו, שופטים אותנו או עלולים לשפוט אותנו אם נגיד משהו לא נכון או נטעה
- ובהתנגדות לקיים – תלונה ובכי על המצב ועל האנשים שבחיינו, המלווה בציפיה שהם יבינו כבר איך הם "אמורים" להתנהג.
- למעשה רוב הזמן אנחנו מתייחסים לרגע ההווה כאל תחנת מעבר לרגע הבא, גם כשמדובר בדברים טובים שעל-פניו אנחנו אמורים ליהנות מהם.
אז מה אפשר לעשות כדי להשתחרר מהמחשבות המעיקות?
בואו נתחיל רגע ממה **לא** כדאי לעשות…
1. לשפוט את עצמכם על זה שיש לכם מחשבות "טיפשיות" כאלה. אולי מחשבותיכם אינן רציונליות וגורמות לכאב, אבל הן אינן באשמתכם ואינן נשלטות בידי הרציונל.
2. להקשיב לאנשים שאומרים לכם שאתם יכולים פשוט להחליט לא לחשוב את המחשבות "המיותרות" הללו.
3. להישען על סמים, כדורים או אלכוהול או לבלות שעות ברשת בניסיון נואש לברוח ממחשבותיכם. דברים אלה, על-אף ההקלה הרגעית שהם מספקים, כרוכים במחיר כבד ומונעים מאתנו ללמוד להישען על עצמנו.
ומה כן?
1. אפשר להתחיל מלשים לב מה קורה בראשכם ולהצביע על זרם המחשבות: "הנה אני שוב מדמיינת את התסריט הגרוע ביותר", "הנה אני שוב מספר לעצמי שכולם מתעסקים בי", "אני שוב מצליפה בעצמי עם שוט" או "אני שוב מתבוסס בעבר".
חשוב לעשות זאת ללא שיפוט כדוגמת, "איזה מטומטמת, מה יש לך לחשוב על זה???"
2. על מנת לקטוע את זרם המחשבות הפנו את תשומת לבכם לרגע ההווה באמצעות תשומת לב לנשימה אחת מתחילתה ועד סופה, הביטו לרגע בעיון על דבר כלשהו או הקשיבו לקולות שסביבכם.
יתכן שעם תום התרגיל הקצר המחשבות יצופו שוב אבל עוצמתן תחלש והאחיזה שלהן בכם תפחת.
3. טפלו באנשים ובמצבים שאינכם יכולים לחיות אתם בשלום.
כאשר קיים בחיינו מצב שאיננו יכולים לחיות אתו בשלום או מערכת יחסים שדורשת הצבת גבולות, סביר להניח שנרגיש פגועים, כעוסים ונחשוב על כך באובססיביות.
אם מדובר באנשים קשים, למדו להציב להם גבולות או שחררו אותם (דבר שאינו מומלץ כשמדובר בהורים, אחים או ילדים).
אם מדובר במערכות יחסים רומנטיות שכרוכות בניצול, השפלה, ויתורים מכאיבים ותלות – קבלו עזרה מקצועית שתסייע לשנות את המצב או השתחרר מהן במידה וזה בלתי אפשרי.
ואם במצבים שאינכם יכולים לשאת עוד, כגון עבודה שהגיע הזמן להחליפה, פעלו לשינוי על-אף הפחד.
לעתים "הטיפול" במצב יהיה להביא אליו קבלה עמוקה (מה שלא אפשרי במקרים של פגיעה וניצול אבל כן במקרים כגון עבודה שלא אוהבים).
4. הפחיתו דרמה ושליליות – דרמה ושליליות יכולות לבוא לידי ביטוי במגוון אופנים. צעד ראשון פשוט יחסית ליישום הוא להפסיק להתלונן על אנשים ומצבים (כן, זה אפשרי וגם מאוד מאוד מועיל!), ובמקום "לפרוק" ללמוד לשתף.
מעבר לפורקן הרגעי שבהם והכיף שבלדבר סרה על מישהו שפגע בנו ועצבן אותנו, התלונה וה"פריקה" מגבירות כעס, אומללות ורחמים עצמיים ומעצימות את חוסר השקט שבתוכנו.
צעד שני, פשוט לא פחות, הוא להפחית מ-ש-מ-ע-ו-ת-י-ת את צריכה החדשות. לוותר על המהדורות הטלוויזיוניות, על הטלגרם ועל ההתראות בטלפון, ולהסתפק בקריאת חדשות ובפודקאסט איכותי מדי פעם.
החדשות מזינות את החרדה מהתסריט הגרוע ביותר ומלבות את הוקעת האחר וכל זאת בלופ בלתי פוסק שנשמע בדיוק כמו המחשבות שרצות בראשנו.
5. התחילו לבחון את מצבם של אחרים בעיניים פקוחות ולהקשיב באמת לדבריהם, דבר שיעזור להבין שאתם לא לבד.
שלא כולם מושלמים, מלאי ביטחון עצמי ועושים הכל נכון, ושלא בהכרח יותר קל להם בחיים, גם אם יש להם את הדבר לו אתם כמהים.
נכון שצרת רבים היא לא חצי נחמה, אבל קשה מאוד להפסיק לרחם על עצמנו ולשפוט את עצמנו באכזריות כשאנחנו מסננים את כל מה שאינו מתאים להנחה השקרית שלנו (שנובעת מרחמים עצמיים) שלכולם קל ושרק אנחנו דפוקים.
6. למדו להיות נוכחים ברגע ההווה על-מנת להשקיט את המחשבות ולהתחיל לראות בבהירות את המציאות שלפניכם במקום את סיפורי הזוועה שבראשכם.
הכתבות הבאות יסייעו לכם לעשות זאת:
המדריך לנוכחות ברגע ההווה
ארבעה תרגילי מיינדפולנס לשיפור השלווה
איך להתחיל לתרגל מדיטציה עוד היום
חשוב לזכור שטיפים וכתבות אינם מחליפים טיפול, ושיש דברים שעל-מנת להשיג בהם שינוי משמעותי נדרשת עזרה מאיש מקצוע.
כלים מעולם ה-NLP והאימון הרגשי נותנים מענה מקיף לאתגרים אלו – אם תרצו לשמוע עוד על כך מוזמנים להשאיר פרטים קשר כאן בקישור ונשווחח.
שלכם,
שרון
השארת תגובה