רבים מאיתנו מסתובבים בעולם עם תפישה שגויה ומגבילה לגבי עצמנו. מאמינים שאנחנו לא מספיק טובים ושאין לנו סיכוי להצליח.
וגם מי שמאמין בעצמו יכול לפעמים להרגיש שפידבק כזה או אחר של העולם עלול להכריעו.
אז מה עושים? בואו נתחיל מכמה סיפורים מעוררי השראה ואחר-כך נראה מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב.
המורה של תומאס אדיסון אמר שהוא טיפש מכדי ללמוד משהו והוא פוטר משתי עבודות בטענה שאינו פרודוקטיבי. אדיסון ערך כ-1000 נסיונות כושלים עד שהצליח להפוך את הנורה למוצר צריכה המוני. הוא המציא עוד מספר מוצרים ונחשב לממציא ב-ה הידיעה.
אלברט איינשטיין ששמו נקשר למושג גאונות, וששינה את גישת העולם לפיזיקה, לא דיבר עד גיל ארבע ולא ידע לקרוא עד גיל שבע. הוריו חשבו שאינו נורמלי ואחד ממוריו תיאר אותו כ"איטי מבחינה מנטאלית, לא חברותי ונסחף בחלומות מטופשים".
בפעם הראשונה שג'רי סיינפלד עלה על בימת מועדון הקומדי קלאב בניו-יורק הוא קפא והצליח לפלוט כמה מילים בג'יבריש בלבד לפני שירד מהבמה. אך הוא לא ויתר – שבוע לאחר מכן הוא עלה שוב על אותה הבמה וסיים את ההופעה לקול תשואות הקהל.
לאלביס פרסלי נאמר שכדאי לו לחזור להיות נהג משאית.
המורה של בטהובן כינה אותו "חסר תקווה כמלחין".
ואן גוך סולק מהאקדמיה לאומנות באנטוורפן ועל-פי המסופר מכר רק ציור אחד בחייו. כיום הוא נחשב לאחד הציירים הגדולים בכל הזמנים וציוריו נמכרים בסכומי עתק. אף שסבל מבעיות נפשיות ולא זכה להצלחה בחייו הוא יכול ללמד אותנו הרבה על כמה כדאי לנו לסמוך על דעתו של העולם ועל דעתן של דמויות סמכות.
סר ג'יימס דייסון, ממציא שואב האבק הנמכר בעולם, ניסה לבנות אבטיפוס למעלה מחמשת אלפים פעם (5127 ליתר דיוק), זה לקח לו 15 שנה בהן חיו הוא ואשתו בצמצום. כיום מוערך הונו בכ-6.5 מיליארד דולר.
וולט דיסני פוטר מעבודתו כאנימטור בעיתון משום שהעורך שלו חשב שהוא נעדר דימיון ושאין לו רעיונות טובים. לפני שהקים את אולפני וולט דיסני ובנה את דיסנילנד הוא פשט רגל, כמה מסרטיו הידועים הפסידו כסף, וחלק מרעיונותיו נדחו על הסף.
אופרה ווינפרי הייתה מגישת חדשות בערוץ מקומי בבולטימור. היא פוטרה בטענה שהיא מעורבת מדי מבחינה רגשית בסיפורים שלה. ווינפרי, כידוע, לא ויתרה על הרגש ולא על הבמה והפכה למלכת תכניות האירוח, למעצמת תקשורת, ולאחת הנשים החזקות והעשירות באמריקה.
קולונל הרלנד דייויד סנדרס, מייסד אימפריית העוף המטוגן KFC, הפך לפושט רגל בגיל 65 כשהמסעדה שבבעלותו נסגרה. הוא חרש את אמריקה במטרה למצוא מישהו שיקנה את מתכון העוף המטוגן שלו תמורת עמלה מזערית על כל מכירה, ונדחה מעל 1000 (!) פעם, עד שבסופו של דבר הצליח להשיג חוזה שהביא להקמתה של הרשת המצליחה.
ג'יי קיי רולינג, אחת הסופרות המצליחות והמפורסמות בעולם, הייתה אם חד-הורית, גרושה שחיה מקצבת סעד ונאבקה בדיכאון, כשהתחילה לכתוב את ספרי הארי פוטר. הספר הראשון בסדרה נדחה 12 פעם לפני שהפך להצלחה פנומנלית.
לאחר תפקידו הראשון בקולנוע, אחד המפיקים לקח את הריסון פורד למשרדו ואמר לו שהוא לעולם לא יצליח בתעשיית הקולנוע. הוא הפך לנגר אך לא ויתר על חלומו, ולאחר 9 שנים זכה בתפקיד בסרט 'אמריקן גרפיטי' של ג'ורג' לוקאס, שלהק אותו בהמשך גם למלחמת הכוכבים. משם המשיכה הקריירה שלו לשגשג.
קארי, ספרו הראשון של סטיבן קינג, אחד מסופרי המתח והאימה המובילים בעולם, שכמה מספריו עובדו לסרטים מצליחים ולסדרות טלוויזיה, נדחה 30 פעם. מיואש הוא השליך את כתב היד לפח אך אשתו הצילה את העותק ודרבנה אותו לנסות שוב.
מייקל ג'ורדן, הנחשב בעיני רבים לשחקן הטוב בתולדות הכדורסל, הודח מקבוצת הכדורסל של בית ספרו. בין ציטוטיו הידועים: "החטאתי מעל 9000 זריקות בקריירה שלי, הפסדתי כמעט 300 משחקים, ב-26 הזדמנויות סמכו עלי לקחת את הזריקה המכרעת במשחק ופספסתי. נכשלתי שוב ושוב ושוב בחיי, וזו בדיוק הסיבה להצלחתי."
חברת התקליטים 'דקה רקורדס' דחתה חוזה הקלטות עם הביטלס, הלהקה המצליחה בכל הזמנים. "אנחנו לא אוהבים את איך שהם נשמעים, ומוזיקת גיטרות כבר אינה באופנה," טענו.
-:-
מוסר ההשכל שלי מהסיפורים לעיל הוא לאו דווקא ההצלחה הפנומנלית, שלא בהכרח מביאה איתה שלווה נפשית ואושר (שבעיניי חשובים יותר), אלא ההעזה ללכת עם הדבר בו אנו מאמינים, להתאושש מדחיות ומכשלונות, ובעוד דלת אחת נסגרת בפנינו לחפש באופן אקטיבי דלת אחרת.
אבל למה בכל זאת כה קשה לנו להתאושש?
יש לכך מספר סיבות:
למרות חשיבות היכולת להמשיך הלאה לאחר נפילה, חשוב לא פחות לתת לעצמנו זמן להתאבל ולכאוב. כאשר אנחנו חווים כישלון או דחייה זה עלול להרגיש כאילו מישהו נתן לנו אגרוף בבטן. ולכן, אם לא ניתן מקום לעלבון, לכאב, ולתחושת הייאוש שעלולה להופיע, יקשה עלינו לשחררם.
לשם כך ניתן פשוט להודות שנפגענו וכשכואב לנו, ולשתף בכך מספר מצומצם של אנשים שעמם אנו חשים בנוח (כמובן מבלי לצלול למערבולת של רחמים עצמיים והאשמות כלפי עצמנו ואחרים).
עוד חשוב, לא לשפוט את עצמנו על איך שאנו מרגישים. רבים מנסים להסביר לעצמם מדוע אין להם כל סיבה להרגיש כפי שהם מרגישים. אבל חשוב לזכור שהרגש אינו רציונלי! הוא כמו ילד קטן שפשוט רוצה לבכות כשכואב לו.
כשאנחנו שופטים את רגשותינו, אנחנו גם מעצימים את הכאב וגם גורמים לעצמנו לחוש שמשהו לא בסדר אתנו על איך שאנו מרגישים.
המון צעירים וילדים כיום בוחרים בהימנעות ומוותרים עוד לפני שניסו בשל החשש להיכשל. אך בעוד אסטרטגיה זו מספקת הגנה היא גם גורמת להם שלא לחוות את החיים במלואם, ולא אחת מביאה לפרישה כמעט מוחלטת מהעולם האמיתי ומעבר לעולם הווירטואלי המוגן.
המקור לעניין בעייתי זה הוא ההורות האובר-מגוננת וחסרת הגבולות הנהוגה כיום, בשלה הורים רבים עוטפים את ילדיהם בצמר-גפן ולא מאפשרים להם ללמוד להתמודד בכוחות עצמם.
אבל גם אם הוריכם גידלנו אתכם כך, לא כדאי לכם לשבת ולהאשימם, וגם לא להמתין שהפחד יחלוף. שכן הדרך היחידה לצלוח את מכשול הפחד היא לקפוץ למים, שוב ושוב ושוב.
ואם חוויתם כישלון או דחייה, חשוב לזכור שפעמים רבות זה כלל לא קשור אליכם. מישהו יכול שלא לאהוב את עבודתכם או לפספס את הפוטנציאל הטמון בכם!
אך מצד שני כדאי גם לבחון את חלקכם במה שקרה ולראות האם יש משהו ממנו תוכלו ללמוד.
בהצלחה : )
* הספר שלי 100% בחירה
* אימון רגשי 1:1 איתי
השארת תגובה