אצל רוב בני-האדם האושר תלוי בנסיבות, אך גם לאחר שהם משיגים את מה שהם רוצים (זוגיות, ירידה במשקל, ילד או התפקיד הנכסף בעבודה), לא עובר זמן רב עד שהם שוב אומללים.
רבים עייפו מהמרדף אחר הדבר הבא שיעשה אותם מאושרים, ומה שהם באמת רוצים זה להיות מאושרים ללא תלות בנסיבות.
ולמרות שלא ניתן להיות מאושרים בכל רגע ורגע, ניתן בהחלט להגיע למצב שבו רוב הזמן אנחנו שלווים ונינוחים, נהנים מהמון רגעים קטנים, וגם כשמגיע משהו לא נעים (והחיים הרי תמיד מזמנים לנו אתגרים), אנחנו מסוגלים להתמודד בשלווה יחסית עם הדברים.
אז הנה 3 צעדים שיאפשרו לכם לשנות את המצב ולהיות הרבה יותר מאושרים:
1. הפסיקו לבכות על מה שקרה, על מה שקורה ועל מה שאולי יקרה
לא אחת אני יושבת מול אנשים שבדיוק כמו בן שנתיים שמשליך את עצמו בהתקף זעם על הרצפה, אינם מוכנים להפסיק לבכות על איך שהתפתחו חייהם, על המצב שבו הם נמצאים ועל מה שהם חוששים שיקרה (שאמנם עלול לקרות אך עשוי גם לא).
מה הם מצפים שיקרה כשהם עושים זאת? שמישהו יפתור להם את הבעיה או שאלוהים יפזר עליהם סוף-סוף מחסדו.
ומה הבעיה עם אסטרטגיה זו?
א. שלא משנה מה מישהו יבטיח כדי להרגיענו, הוא לא באמת יכול להוכיח שהכול יסתדר כפי שהוא אומר ולכן אלו מילים ריקות. ואפילו טיפול מוצלח, לא יכול לפתור דברים בבת אחת וללא שנעשה שום מאמץ.
(אה, ואלוהים הוא לא איש גדול שיושב למעלה ומרחם עלינו – היקום הוא שמביא לפתחנו אירועים ואנשים שמשקפים את מצבנו וציפיותינו – אז אם לא בא לכם עוד ממה שאתם לא רוצים, נסו לשנות את מצבכם הפנימי).
ב. היא מזמינה עצות שלרוב לא נראות לנו, ואז אנחנו מאשימים את אלו שלא הגיבו נכון לדעתנו ושלא יודעים כיצד לכוון אותנו.
ג. כשאנחנו במוּד הבכייני הזה אנחנו מתעקשים להקצין כל דבר ולצבוע הכול בשחור, ולמעשה לא באמת מוכנים להפסיק להתבכיין עד שהכל יסתדר כאן ועכשיו בדיוק כפי שאנחנו רוצים.
ד. הבכי והשליליות גומרים לנו את האנרגיה, עד שלא נותר לנו כוח לעשות שום דבר מועיל שיוביל לשינוי המצב.
ה. ואם יש לכם ילדים, אתם משפיעים על מצבם הנפשי גם אם אתם מנסים לא להראות להם כלום. קודם כול כי מצבכם משפיע על התפקוד שלכם מולם ועל יחסכם אליהם, ושנית כי ילדינו מושפעים ממצבנו הפנימי, לא משנה כמה ממנו נחשוף בפניהם.
ניתן להיות עצובים או מאוכזבים מבלי לקונן כל העת, לקטר ולהתבכיין. ולמרות המצב לחפש שלווה באמצעות פעילויות כגון קריאה, ספורט, תרגול מדיטציה, או מפגש עם אנשים אהובים שלא יהיה רק סביב ייעוץ והכלה.
2. שימו לב לדרך בה אתם מגיבים כלפי אירועים ואנשים
רבים מגיבים בחוסר סבלנות, כעס ועצבים כלפי התנהגותם של אחרים וכלפי מצבים לא רצויים. הם פונים לאחרים בהאשמה במקום בבקשה, ולעתים קרובות מלווה את דבריהם אינטונציה תוקפנית ולא נעימה.
וכשקורה משהו ולו הקטן ביותר (פקק, עיכוב בתור או מנה שאחרה להגיע במסעדה), הם לא מפסיקים לקטר.
אז אם גם אצלכם זה כך, נסו לגלות קצת יותר אורך רוח לגבי דברים שלא מסתדרים, ולהמתין רגע בשקט מבלי ישר להתלונן.
נסו גם לחשוב איך אתם הייתם מרגישים אם אחרים היו מדברים אליכם בדרך שבה אתם מדברים לאנשים מסוימים. (לפעמים זה יוצא דווקא מול הקרובים לנו ביותר, אלה שמוכנים לספוג הכל – אבל חשוב לזכור שגם הם נפגעים!)
כל התנהגות העצבנית, הכעוסה והלא נעימה הזאת ממלאת אותנו באנרגיה שלילית ומגבירה את הכעס ואת האומללות.
3. אם אתם לא מאושרים, שנו את המצב
הגיוני, לא? אלא שזה לא תמיד כל-כך פשוט.
לרוב, כשאנשים מתקשים בשינוי, זה לא בגלל שהם לא יכולים לעשות משהו, אלא בגלל שהם לא מוכנים לוותר על דברים מסוימים (נניח הכנסה קבועה ומתגמלת או תנאי חיים מסוימים), לפעול בדרכים שכן אפשריות עבורם (לדוג' להשתמש באפליקציות להכרויות), או שהם מתעקשים שהצד השני הוא שצריך להשתנות. ולפעמים הם לא פועלים כי הם עדיין לא יודעים מה בדיוק הם רוצים.
תכל'ס כשלא ברור לנו מה אנו רוצים, אנחנו לא באמת יכולים לעשות משהו אפקטיבי. למשל אם אני יודעת שאני לא מרוצה בעבודה אבל אין לי מושג במה אני כן רוצה לעסוק, לא אדע לאן לשלוח קורות חיים או איזה עסק להקים.
הבעיה במצב זה היא לא אי-הידיעה (שכן דברים מבשילים בזמנם ולא על-פי דרישה), אלא ההתייחסות השלילית שלנו לכך שאנחנו עדיין לא יודעים מה הלאה, הכרוכה בהלקאה עצמית על-כך שאנחנו לא עושים כלום ובהתבכיינות תכופה על המצב.
הדרך המהירה ביותר לקבל תשובה היא להמתין בשלווה ולעשות את המקסימום במצב הנוכחי (למשל לא "לזרוק זין" בעבודה). אני לא אומרת שכך התשובה תגיע מייד, אבל עדיין, התשובה המדויקת והמהירה ביותר תעלה מתוך השקט ולא מתוך כאוס פנימי.
כשאנחנו מתעקשים לפעול בדרך זו ולא אחרת, זה לגמרי בסדר. אבל כשאנו עושים זאת, אנחנו לרוב לא לוקחים אחריות. במקום לומר משהו כמו "אני רוצה להכיר מישהו אבל בוחרת לא להשתמש באפליקציות למרות שכך אחשף לפחות גברים", אנו נוטים לומר דברים כגון, "מה, את רוצה שאשתמש באפליקציות???? כולם שם דפוקים!!!!!" וכך מציירים את עצמנו כקורבנות.
בדומה, אם עדיין אינכם מוכנים לוותר על דברים מסוימים, קבלו את העדפותיכם ללא שיפוט עצמי (לדוג': "כרגע אני לא בשלה להתמודד עם חוסר וודאות כלכלי"), וחכו שיגיע הרגע המתאים מבחינת הנסיבות או מבחינת תחושתכם הפנימית.
ואם אתם מנסים לכפות על אחרים להתאים את עצמם אליכם באמצעות בקשות חוזרות ונשנות, לחצים וריבים – הבינו שאין בכך טעם. אם כבר ניסיתם לשנות מישהו מספר פעמים ודבר לא קרה, הפנימו שזה גם לא יקרה וקבלו החלטה בהתאם – או שאתם מסוגלים לקבל את המצב כפי שהוא, או שאתם מוותרים על הקשר עמה או עמו.
(במקרה של משפחה קרובה אני ממליצה בחום על קבלת המצב תוך הצבת גבולות).
בהצלחה 
תגובה אחת
השארת תגובה
לא אהבתי בכלל את מה שרשמת על אלוקים והיקום