אחת השאלות שבהן אני נתקלת הכי הרבה בקליניקה שלי היא: "מה לעשות אם אני לא מאמינה בעצמי?" לא מאמינה שאצליח בתפקיד החדש, בזוגיות או בעסק שאני רוצה להקים. חוסר האמונה יכול לבוא לידי ביטוי גם בהטלת ספק ביכולתנו לקבל החלטות נכונות לגבי חיינו, לגבי מערכות יחסים או לגבי הורות, וכתוצאה מכך התייעצות בלתי פוסקת. ויש שחוששים לנהל את חשבון הבנק שלהם או לטפל במטלות פשוטות של 'גדולים'.
רבים יעידו שהקושי להאמין בעצמם נובע מהילדות, מהורים נוקשים וביקורתיים או לחלופין כאלו שדווקא רצו להקל אך תפשו אותם כמתקשים או מוגבלים, עד שלמדו לראות כך את עצמם. ויש שחוו אירועים קשים ואף משפילים שיצרו פחד ורתיעה מהתנסות עתידית דומה.
אך למרות ששורש הבעיה הוא אכן בילדות, כמבוגרים ביכולתנו בכל עת לבחור לשנות את התמונה, ואת זה נבחן כיצד לעשות לכבוד השנה החדשה.
אז מה תכל'ס אפשר לעשות?
אם תחפשו תשובה באינטרנט תמצאו כל מיני עצות, כגון: לעשות רשימה של מעלותיכם, לתלות משפטים מחזקים ברחבי הבית, להחליט להאמין בעצמכם או להימנע מאנשים ביקורתיים. אך כל מי שניסה דברים אלה מן הסתם כבר גילה שהאפקט שלהם אינו מחזיק מעמד לאורך זמן. בפועל אי-אפשר פשוט לקום בבוקר ולהחליט להאמין בעצמך, וכל מה שקשור ל'רציונליזציה' (ניסיון לשנות רגש באמצעות עובדות או חשיבה חיובית) פשוט לא עובד ברמת הרגש.
למעשה חוסר אמונה עצמית זה משהו שמאפיין את העידן המודרני, את עידן השפע. לאנשים בחברות שבטיות או כאלו שסובלים ממצוקה כלכלית, לדוגמה, אין את הפריבילגיה לשבת ולדון בשאלה האם הם מאמינים בעצמם או לא. הם פשוט עושים מה שנדרש משום שעצם קיומם תלוי בכך.
ומה אם לדוגמה אני לא מאמינה שמישהו יכול לאהוב אותי באמת??
למרות הנאמר לעיל לכל אחד מאיתנו יש פחדים וחששות אמיתיים. במקרה כזה השאלה הרלוונטית תהיה: "האם אני מוותרת לעצמי או נחושה לשנות את מצב?". ושאלה נוספת, חשובה לא פחות, תהיה: "מה באמת אני רוצה?"
בנוגע לשאלה הראשונה – נחישות מול ויתור עצמי – ניקח עבודה לדוגמה: אין מי שלא חושש מתפקיד חדש. אבל… יש את אלו שיושבים בבית ומקוננים על-כך, ויש את אלו שלמרות החשש קמים ועושים – ועם העשייה דועך הפחד. זה כל ההבדל בין השניים.
בעניין זוגיות העקרון דומה: נניח שאני לא מאמינה שמישהו יכול לאהוב אותי. כשמישהי חווה דבר כזה היא באמת לא רואה איך זוגיות הדדית ומלאת אהבה יכולה להתרחש בחייה. אבל גם כאן יש בחירה!
האופציה הראשונה במקרה זה היא להסתפק ב'תחליפי אהבה' – גברים נשואים, כאלו שאינם מעוניינים בקשר מוגדר או כאלו שלמרות שהם אתך לא בטוחים לגביך ולא מתייחסים אליך באופן אוהב ומכבד. את נשארת איתם כי את לא מאמינה שעבורך יכול להיות משהו טוב מזה, וכך בעצם את מנציחה את אמונתך בחוסר האפשרות.
האופציה השניה היא להתמקד בנחישות במטרה ולפעול בשתי חזיתות: בחזית אחת – לא להסכים לשום דבר שהוא לא הקשר שעליו את חולמת, אפילו אם זה אומר שתישארי לבד לאורך זמן. ובחזית השניה – לפנות לטיפול שיסייע לך להגביר את ההערכה העצמית ואת האמונה בעצמך.
למעשה שאלת האמונה העצמית היא משנית לשאלת הבחירה!
עתה ניגש לשאלה השניה, לה חשיבות ע-צ-ו-מ-ה! והיא שאלת הרצון. אני מדברת כאן על רצון פשוט ברמה של "בא לי", לא על "אני צריכה" ולא על מה שנקרא 'כוח רצון'. לשאלה: "מה באמת אני רוצה?" כוח לא יאמן, שבפועל הוא זה שקובע מה נחווה בחיינו. אם נחזור לסוגיית העבודה והזוגיות נוכל לראות שאותה בחורה שמלינה על כך שהיא פוחדת לצאת לעבודה, בעצם לא כל-כך רוצה לעשות זאת. נוח לה יותר להישאר בבית ולקבל כסף מההורים. והאשה שאינה מאמינה שמישהו אי-פעם יאהב אותה, ברגע נתון, יותר משהיא רוצה לפתור את הנושא מן השורש, רוצה ברגע של סיפוק והקלה מבדידותה.
למרות זאת אין בעיה עם הבחירה של מי מהן כל עוד הן עושות אותה בעיניים פקוחות!! לעשות בחירה בעיניים פקוחות זה בעצם להפסיק לספר סיפורים לעצמי ולסובבים, ולהודות בדברים כפי שהם; "נכון, לא בא לי לאתגר את עצמי ולצאת לעבודה." או "לא בא לי להגיד לא לקשר המרגש, למרות שאני מבינה שהוא אינו מוביל לשום מקום."
כדי להבין את עוצמתם של נחישות, רצון ובחירה חשבו על אנשים בעלי מוגבלויות שמגיעים להישגים יוצאי דופן בספורט, שנישאים באושר או שבונים לעצמם קריירה מפוארת – אם הם יכולים, כך גם אתם!
אז הנה העקרונות שיסייעו לכם לשנות את האמונה בעצמכם בשנה החדשה:
- אמונה עצמית מתפתחת בעקבות כך שאנו מוכיחים לעצמנו שאנחנו יכולים, לא בעקבות כך שאנו יושבים ומדברים על זה עד בלי די בתקווה שמשהו ישתנה.
- חוסר אמונה עצמית היא קודם כול פריבילגיה, מצב שבו אנחנו עושים לעצמנו הנחות משום שקשה לנו ולא בא לנו להתמודד.
- במקום לומר "אני לא יכולה" הודי: "לא מספיק בא לי להתמודד" או "אני לא מספיק רוצה". עשי זאת ללא שיפוט עצמי, שכן זה חסר תועלת ואף הרסני להלקות את עצמך על מה שעדיין אינך בשלה או רוצה לעשות.
- נחישות, רצון ובחירה הם הכוחות המניעים של יצירת חיינו. כשאנו באמת רוצים משהו, נחושים להשיגו ובוחרים לעשות כל מה שנדרש לשם כך – אזי נשיג את מטרתנו במוקדם או במאוחר.
- כל דבר שבו אנו תולים את אי-יכולתנו לעשות או להשיג משהו הוא תירוץ בלבד. ולראייה אנשים עם מגבלות גרועות הרבה יותר משלנו שהשיגו את מה שעליו אתם חולמים ועוד הרבה יותר. (ברור שחשוב שבאמת נרצה את אותו הדבר ולא נפעל להשגתו רק כדי להוכיח).
שתהיה שנה נפלאה ומלאת הגשמות 🙂
ממני,
שרון
הספר "100% בחירה – האמת על יצירת המציאות האישית"
השארת תגובה