לפני כמה ימים סיפרה לי אחת המתאמנות שלי שהחליטה להפוך לאדם טוב יותר.
"אחלה, איך זה בא לידי ביטוי?" שאלתי אותה.
היא סיפרה על כמה מעשים טובים ויפים שהתחילה לעשות ועל רצון להתנדב. התרשמתי מאוד.
ואז היא הוסיפה, "אני רוצה שכשמישהו יסתכל עלי מהצד הוא יראה בנאדם טוב ושמח."
למעשה, מה שהיא ביטאה זה את הרצון שאנשים אחרים יתפשו אותה כאדם טוב, כלומר, המטרה הבסיסית שלה היתה ליצור לעצמה דימוי של אדם טוב. כזה שייתפש בעיניה ובעיני אחרים כחיובי ויעלה את תחושת הערך העצמי שלה.
עקרונית אם גם אנחנו, כמי שמבססים דימוי כזה, וגם אלו שמולנו יוצאים נשכרים מהמאמץ שלנו להיות טובים יותר, אין בכך רע, לא?
אז, זהו, שלא בדיוק.
כי עם הרדיפה אחר טוּב כדימוי יש בעיה עקרונית אחת.
מדובר במשהו שנעשה "כדי ש…."
וכשמשהו נעשה כדי ש… קודם כל הוא לא באמת בא מהלב, הוא לא נקי.
שנית, מתוך המקום הזה נתמקד בהיבטים חיצוניים, והרבה פעמים נזניח את המקומות החשובים באמת.
המקומות החשובים באמת הם היחס שלנו לקרובים אלינו ביותר – הורים, אחים, ילדים ובני/בנות-זוג.
ופעמים רבות אנשים "טובים" או "מקסימים" חוטאים בדיוק במקומות הללו!
בעוד כל העולם יאמר כמה הם נפלאים, בדלת אמותיהם הקרובים אליהם ביותר יתקלו במשהו שונה.
בתוקפנות, הזנחה, זלזול או אנוכיות.
לעצמם הם עשויים להצדיק זאת בכך שהאנשים סביבם באמת בעייתיים ולפיכך שהבעיה אינה בהם.
אבל אף אחד לא יכול "להוציא ממך" משהו שלא קיים בך. גם אם רק האדם הזה לבדו "גורם" לך להגיב ולהתנהג כך.
אז מיהו אדם טוב באמת?
נתחיל מכך שאני לא ממש מתחברת להגדרה "אדם טוב" או "אדם רע".
כולנו נולדנו טובים. אין תינוק שנולד רע. ישנן נסיבות חיים שהופכות אדם לפוגעני ובעייתי.
אבל בכל זאת, לצורך ההגדרה, "אדם טוב באמת" הוא אדם אוהב ומתחשב, או לכל הפחות מכבד, כלפי הקרובים לו ביותר. כזה שכלפי סביבתו הקרובה הוא כפי שהוא בעיני העולם, או אף טוב יותר.
משם הכל מתחיל.
אם הצלחתם בכך, נהדר, תנו לעצמכם אור ירוק להמשיך הלאה, אם רצונכם בכך.
אבל אם אתם קופצים להציל את העולם וכולם מספרים על מעשיכם הטובים בעוד בבית אתם מזניחים את ילדיכם או את חינוכם, מדברים לבני משפחה בעצבים, בתוקפנות, בקוצר-רוח או לא רואים בשיט את הצד שלכם במערכת יחסים טעונה – פספסתם ובג-ד-ו-ל!!
אז לקראת השנה החדשה אני מזמינה אתכם לוותר על דימויים נאצלים ולהתחיל במקום הפרטי, הקטן – בביתכם.
אתם לא צריכים להיות מושלמים, וברור שהקרובים לנו ביותר הם גם אלו שלא אחת מפעילים יותר מכל אחד אחר את הטריגרים שלנו. אבל העניין הוא לבוא עם התכוונות, לשים לב, לתקן, לשפר, לחשוב לרגע איך זה נראה ומרגיש בצד השני.
ומה יהיה הרווח שלכם?
בניגוד לרווח של דימוי נוצץ בעיניי העולם, הרווח של טוּב אמיתי הוא קודם כל התחושה הפנימית שלנו – תחושה של חמלה, מלאות ואהבה (כזו שנותנים עוד לפני שדורשים). ושנית, הסיפוק שנוצר ממערכות יחסים שבהן יש אכפתיות אמיתית.
ונניח שיש לכם קושי גדול עם הוריכם, העניין הוא לאו דווקא לבוא אליהם עכשיו כל שבוע ולדבר אתם שלוש פעמים ביום. העניין הוא להפסיק לטפח טינה והאשמה ובמקום זאת ללמוד לשים גבולות ולשמור על יחס מכבד.
כלומר, לא להתהג למישהו אחר בדרך שלא הייתם רוצים שמישהו ינהג בכם, גם אם אתם רק "מחזירים לו".
אז שתהיה שנה טובה ומלאת טוב ואהבה לכולנו!
שלכם,
שרון
השארת תגובה