היום כבר לא ניתן לגלוש יותר מ-5 דקות ברשת מבלי להיתקל במילה "נרקיסיסט".
נראה שהנרקיסיסטים אורבים לנו, הנשים התמימות, בכל מקום, וכל אחת מאתנו עלולה ליפול בפח!
בכדי למנוע פחד, בלבול וגרוע מכך – פגיעה, עלבון וכאב עצום – החלטתי לעשות סדר בעניין ולהבהיר מי הם ה"נרקיסיסטים" וכיצד תוכלי להימנע מלמצוא את עצמך עם אחד כזה.
מי הוא הנרקיסיסט?
אלו שמעניקים לאחרים את האבחנה נרקיסיסט, מניחים בטעות שמדובר באדם ש"עף על עצמו", אוהב את עצמו ללא סייג, קר, מחושב ונצלן.
אבל הפסיכיאטריה המודרנית כבר הגיעה להבנה שנרקיסיזם נובע מתחושת חוסר ערך עמוקה*.
(חשוב להבחין בין ביטחון עצמי, שהוא ביטחון בכישורים ויכולות, כגון דיבור מול קהל או יכולת משיכה, לבין תחושת ערך, שיכולה להיות נמוכה עד מאוד גם לצד ביטחון עצמי גבוה).
אני אישית מסתייגת מהאבחנה הקלינית שלא אחת משתמשים בה בקלות יתרה בניסיון להשפיל את הפוגע ולהוריד מערכו בעיני רוחנו.
להבנתי אותם אנשים בעייתיים הם אנשים חסרי מודעות שנמצאים במצב רגשי מורכב. הם מרוכזים בעצמם, בבעיותיהם ובמכאוביהם, ומכיוון שכך, מתקשים לראות את אלו שמולם. הם תופשים את המציאות באופן מעוות בו הם תמיד הקורבן ומעשיהם – אשמת האחר.
ומכיוון שיש לא מעט אנשים במצב זה בעידן המודרני (גברים ונשים כאחת), במקום להוקיעם, חשוב ללמוד לזהותם, וחשוב אף יותר – להפוך יציבים נפשית ומודעים בעצמנו על-מנת שלא למשוך אחד כזה לחיינו (שכן דומה מושך דומה).
הצעד הראשון – מודעות עצמית
אם תכנסו לקבוצות ייעודיות לנפגעי נרקיסיזם או סתם לקבוצות נשים, תוכלו למצוא שם סיפורים לא פשוטים על הפגיעה שגרמו אלו המכונים נרקיסיסטים. אך מה שמפספסים הכותבים זה דבר אחד חשוב – את חלקם בעניין. בסיפוריהם הם קורבנות תמימים שלא עשו רע לאף נפש מעולם.
אבל מי שיודע לקרוא בין השורות יוכל להבין שהצורך להאשים, לשנוא, להשתמש במילים בוטות, ולחזור על כך באריכות בכל אופן אפשרי, כולל על גבי המדיה – הוא בעייתי בפני עצמו.
הנפגע אינו אשם כמובן, שהרי לא פעל מתוך מודעות ושליטה, אך לכל אחד מאתנו יש חלק מהותי בכל סיטואציה בה אנו נמצאים, והצד שלנו במערכת יחסים לעולם אינו "רק תגובה" למעשי השני.
מודעות עצמית היא הצעד הראשון לכל שינוי שנרצה להשיג, והשאלה החשובה והמעניינת מכל בכל סיטואציה שאנו חווים היא "איך אני יצרתי את זה?"
כלומר, מה בי בתגובותיי, ברגשותיי, במצבי הנפשי, באנרגיה הפנימית שלי, באי-רתיעתי מפגיעה וכאב, ובאופן התנהגותי לצד השני – אם בפניו או מאחורי גבו – הביא לחיי אדם כלשהו או גרר יחס מסוים?
שאלה כזו עלולה לעורר שיפוט עצמי אם מניחים שביכולתנו להתנהג תמיד "נכון". אבל אם מבינים שאף אחד אינו מושלם, שכולנו בתהליך של התפתחות מתמדת, ושהשאלה באה לצורך למידה והתפתחות עתידית, מתגלה מפתח הקסמים לשינוי מציאות חיינו.
הצעד השני – לזהות!
כשאנו מבינים לעומק את מצבו הנפשי האמיתי של אדם כלשהו, נדע למה נוכל לצפות ממנו ולמה לא. זה נכון לגבי כל אדם, לאו דווקא בזוגיות.
ואיך לזהות?
לשאול שאלות נוקבות ולא להתעלם מדגלים אדומים ומדברים שעושים לך כאב בטן (גם אם אמא או החברה הנשואה אמרו שאת סתם עושה עניין).
לא להתעלם מהתנהגות הזויה. מריבים בלתי פוסקים בהם התחושה היא שאת מדברת לקירות או לאדם שתפישת המציאות שלו לקויה. ממצב נפשי מעורער. מחוסר תפקוד מיני או מקשיי תפקוד חמורים בעבודה. ממטענים נוקשים כלפי בני/בנות-זוג קודמים (תוך אי ראיית חלקו בעניין) או מול ההורים, או מהישענות כבדה על סמים, כדורים וחומרים משככים אחרים.
לא להתעלם, לא משנה כמה את מיואשת!
לא להתעלם, גם אם את אחרי 30!!
לא להתעלם כי תשלמי על כך ביוקר בהמשך.
וכיצד לא למשוך אדם כזה מלכתחילה?
גם אם נראה שאדם כלשהו הגיע לחיינו באופן המקרי ביותר, באורח פלא תמיד יהיה זה אדם המשקף את מצבנו הפנימי, את יחסנו לעצמנו ואת מה שאנו מתירים.
כשאני מדברת על מצב פנימי אני מדברת על עוצמת המטענים הרגשיים שאנו סוחבים (מטעני האשמה וקורבנות), על תחושת הערך העצמי (לא הביטחון העצמי), ועל מדד ההרס העצמי (כמות ההרס העצמי והפגיעה באחר שאנו גורמים ו/או מסוגלים לשאת).
כמו כן, אם למשל אנחנו סובלים מביטול עצמי עמוק (מה שנקרא בטעות "טובים מדי"), נמשוך לחיינו אדם שינצל את "טוב לבנו", או לחלופין נמצא את עצמנו במערכת יחסים הפוכה – בה אנו מתנהגים באופן פוגעני לזה שרוצה אותנו.
העולם הוא ראי ענק שבאופן בלתי נמנע משקף לנו את מה שבתוכנו, ולפיכך, הדרך להימנע מלמשוך לחיינו אנשים הרסניים ופוגעניים היא לקחת אחריות על מצבנו אנו.
-:-
לכן, הימנעו מלעסוק יותר מדי ב"נרקיסיסטים" ובמה שהם עוללו לכם. למדו ממה שקרה והסיקו מסקנות לעתיד; למדו להציב גבולות אם מדובר במשפחה קרובה או במנהלים ועמיתים לעבודה (אנשים שלא תמיד אפשרי או כדאי להתנתק מהם); ואל תשכחו להשיב את תשומת הלב אל עצמכם – הביטו על עצמכם בעיניים בוחנות, בכנות וללא פחד, אך כמובן בחמלה, לא בשיפוטיות נוקשה.
בהצלחה!
* על פי ההגדרות העדכניות של ה-DSM-5, מדריך האבחנות הפסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית המקובל בעולם המערבי.
כתבות קשורות:
איך תדעי מיהו באמת?
מדד ההרס העצמי והשפעתו על הזוגיות שלך
2 תגובות
השארת תגובה
המאמר היה מאד מעניין ואני מאד מסכימה עם מה שכתבת.. לרוב אנחנו אכן מושכים לחיים שלנו אנשים שמשקפים לנו דברים טובים וחיוביים וגם ( לצערנו) דברים קשים ובעיתיים שעוד לא פתרנו ולכן כדאי מאד שחלק מהעבודה מול אותם האנשים תהיה פנימית, שלנו.
היי גליה, שמחה לשמוע שהתחברת! 🙂