אומרים שלסלוח זה קשה, שזה דורש גדלות נפש, שאפשר לסלוח אבל לא לשכוח. למה בעצם לסלוח למישהו שפגע בי, שעשה דבר נורא? ואיך ניתן לסלוח באמת?
סליחה לאחר
כאשר מישהו פוגע בנו הכעס, העלבון והפגיעה הן תגובות טבעיות ואוטומטיות. אך כאשר אנו נושאים כעס וטינה במשך שנים, יש בכך בחירה ורווח אישי. שכן הטינה מחזקת. היא הופכת את האחר לטועה ואותי לצודקת, אותו לרע ואותי לטובה, אותו לאדם נחות ואותי לאדם נעלה. בעיני החשיבה, כשאני כועסת על מישהו שפגע בי, אף אם רק בליבי, אני פוגעת בו חזרה בצורה כלשהי.
אך כל מי שנושא טינה יודע שהיא פוגענית, שהיא ממלאת את מי שנושא אותה בתחושות קשות – כעס על כל העולם, כאב, פגיעות וחוסר אנרגיה, ואף עלולה לגרום למחלות. לכן, אנשים רבים רוצים לסלוח, אבל… הם לא מוכנים לשכוח! כלומר, הם רוצים להשתחרר מהתחושות הקשות, אך האגו שבהם אינו מוכן לוותר על החיזוק העצמי הנובע מהטינה.
היבט מחשבתי נוסף המשמר את הטינה ואינו נותן לנו מנוח הוא המחשבה השקרית האומרת: "אם זה לא היה קורה, חיי היו נראים היום אחרת". קשה שלא להזדהות עם מחשבה זו, אך חשוב לזכור שזוהי הנחה בלבד והיא יכולה להיות אמת באותה מידה שהיא יכולה להיות שקר. בכל מקרה, התשובה לא תשנה את העובדה שאת הנעשה אין להשיב, וכל בכייה על העבר תגרום לכאב נוסף שיפגע בחיינו ברגע ההווה.
כאשר חווים תהליך התעוררות מבינים, באמת ומבפנים, שאין דבר שעשה מישהו, אף אם פוגע ביותר, עליו לא ניתן לסלוח. שמעשים פוגעניים ומכאיבים נובעים מחוסר מודעות ומכאבו של הפוגע. הבנה שכזו יכולה לבוא רק בפרספקטיבה של זמן, שכן בעת התרחשותו של אירוע מכאיב חשוב לתת לגיטימציה מלאה לעלבון, לכאב ולכעס. קשה לתאר עד כמה זה פשוט, קל ונעים לשחרר את הטינה, לחוש טוב ולהתחיל להוקיר את חיינו. כשעושים זאת מקבלים במתנה את הזכות המופלאה להביט לאחור ולראות בבירור שכל מה שחווינו הוביל אותנו למקום בו אנו נמצאים כיום.
סליחה לעצמי
סליחה לעצמנו לעיתים קשה יותר מסליחה לאחר. הקושי או אי הנכונות לסלוח לעצמנו, מתבסס גם הוא על תיקון מחשבתי של האגו שאומר: כאשר איני סולחת לעצמי זה מאזן את המעשה הרע שעשיתי. האמנם? כמובן שזהו שקר. בעולם המעשה זה לא מתקן כלום! הדבר היחיד שזה עושה זו פגיעה קשה בעצמנו, פגיעה מכאיבה הפוגעת באנרגיה שלנו ובדימוי העצמי. אין בכך כל תועלת.
במקום בהלקאה עצמית, יעיל יהיה הרבה יותר לנסות וללמוד ממה שקרה: מהן ההשלכות של מעשיי, מה אני מרגישה כתוצאה ממה שקרה ואיך הייתי רוצה לפעול אחרת בעתיד.
סליחה אמיתית
אומרים שסליחה אמיתית היא גדלות נפש. אך זוהי עוד הטעייה של החשיבה האגואית. גדלות נפש משמעה שאני זקוקה להנחה המחזקת שאני מעל האחר, זו אינה סליחה אמיתית. סליחה אמיתית נובעת משחרור הצורך בחיזוקים מחשבתיים וממטענים מיותרים. יש בה קלות ולא קושי.
הצבת גבולות
חשוב מאוד להבין שסליחה אינה קשורה בהכרח לפעולות בעולם המעשה. כאשר אני סולחת זה קודם כל בשבילי. לעיתים אבחר שלא לחדש קשר, או לשמרו בצורה מינורית, עם אנשים להם סלחתי. לעיתים יהיה זה אדם שעדיין בחיי ואין באפשרותי לנתק קשר עימו, ואז יהיה עלי להציב גבולות שלא יאפשרו פגיעה נוספת. הסליחה היא פנימית, והיא קודם כל עבורנו.
אין דבר עליו לא ניתן לסלוח, שכן אין דבר בשלו כדאי מספיק להמשיך לפגוע בעצמנו.
גמר חתימה טובה!
(וסלחו לעצמכם, כי הוא כבר סלח לכם מראש…)
7 תגובות
השארת תגובה
אני הגבתי במאמר אחר בקשר לרגשי נחיתות.וזה גם קשור מאוד ליכולת לסלוח.אחרי שהבנתי והפנמתי שאני בעצם סובל מרגשי נחיתות.אחד הדברים הראשונים שעשיתי .זה להתקשר לחבר ילדות הכי טוב שלי שכעסתי עליו על שלא הגיע לחתונה שלי .אחרי שמונה שנים שלא דיברתי איתו ולדבר איתו.למרות שהינו חברים טובים הוא היה מאוד דומיננטי ותמיד הרגשתי בתחרות איתו.היה לנו עסק משותף כשלושה חודשים שבהם לא הפסקנו לריב.היום אני מבין שהשרש של המריבות היו רגשי הנחיתות שלי.והברוגז שעשיתי איתו היה הצורך להראות לו שאני יותר נעלה ומנצח .ברגע שנפנמתי את הבעיה שלי היה לי צורך להוציא את הרעל הזה ממני ולישר את ההדורים למעני .לגבי מה ששאלה פה אחת המגיבות .איך תדעי מתי סלחת?כשתסלחי באמת את כבר תדעי ותרגישי את זה טוב .אבל קודם כל צריך שתשלימי קודם כל עם עצמך אחרי זה עם אחרים (זאת דעתי אני מקווה שאני לא מטעה .שרון)
נשמע שאתה עובר תהליך מאוד חשוב ועמוק, בטוחה שיביא לך המון שחרור וטוב!
תודה על השיתוף,
שרון
שרון שנה טובה ומבורכת תמיד אני נהנית לקרוא את מאמריך כיף גדול המשיכי כך זה נותן המון לכל מי שקורא תודה לוסי
תודה! שנה טובה!
שרון יקרה –
תודה רבה על העלאת הנושא הזה של סליחה. אותי באופן אישי, הוא מעסיק מאד, ובעיקר לאחרונה, כנראה לקראת יום כיפור, אני ממש מתחבטת בו.
אני רוצה לשאול אותך שאלה, שאולי תשמע מוזרה, אבל אודה מכל ליבי אם תהיה לך אפשרות לענות לי עליה, ולהאיר את עיניי:
אני באמת רוצה לסלוח. באמת באמת. כמו שאת כותבת – בעיקר כדי לשחרר את עצמי מהכעס, העלבון, הטינה וכל אותן תחושות, שבסופו של דבר פוגעות בי.
אבל,
מזה אומר לסלוח? באמת, ברמה הכי פרטקית: מזה אומר?? אני פשוט לא מצליחה להבין :(((
זה אומר שכבר לא כואב לי? זה אומר שאני כבר לא חושבת על הפגיעה בי? זה אומר שאני מודעת לזה שכואב לי, אבל אני אומרת: "לא נורא שהוא הכאיב לי"? לא מבינה מזה אומר שאני "סולחת".
אני רוצה לתת דוגמא, שאולי תבהיר למה אני מתכוונת: נגיד, אני חושבת על מקרה בו אחי פגע בי מאד לפני מס' שנים. אחרי כמה זמן, הוא ביקש ממני סליחה, ואכן התחושה שלי כיום לגבי אותה מקרה היא: אוקי, הוא היה לא בסדר, זה קרה, אני יודעת שהוא אוהב אותי, ואני אותו, אני יודעת שהוא לא התכוון, וכרגע, כשאני חושבת על זה, אז אין לי שום תחושה כלפי זה – ז"א – אני לא כועסת, לא פגועה, לא כלום. מבחינתי, זה לא קרה. זה אומר שסלחתי. נכון? אני מניחה שכן.
אבל, נגיד עם האקס שלי – שפגע בי מאד, אני לא מצליחה להתייחס לפגיעה שלו בי כפי שתיארתי מעלה. לא מצליחה. גם אם אני אומרת: "אוקי, אני סולחת לו" – אבל, אני לא באמת סולחת, כי זה לא היה פייר איך שהוא התנהג, ואני כן פגועה. וגם אם הוא ביקש סליחה, אני עדיין פגועה. כואב לי!
אז מה אני צריכה לעשות כדי להשתחרר מהכאב הזה, ושלא יהיה לי איכפת ממה שקרה (כמו שאני מרגישה בדוגמא עם אחי) ואיך אני באמת באמת סולחת??
סליחה על האורך.
המון המון תודה,
גמר חתימה טוב ורק טוב!
הי הופ,
אני מרגישה את הכאב והכעס שלך דרך המילים.
כשחווים פגיעה חשוב לתת ביטוי לרגש וזה עשוי לקחת זמן. אך באמצעות דפוסי חשיבה תרבותיים רובנו נוהגים להנציח את הדפוס להרבה יותר זמן ממה שנדרש, לעיתים לכל החיים.
כמובן שהפוסט מציג דברים על קצה המזלג. בכדי לסלוח באמת חשוב להבין לעומק את הדפוס המחשבתי העומד מאחורי חוסר היכולת לסלוח.
בדרך כלל מגיעה הסליחה מבפנים כאשר ישנה הבנה שהיא פוגעת בי יותר מדי. אם תצליחי לסלוח לבעלך לשעבר, אולי עדיין לא תחשבי עליו טובות, אך זה כבר לא יכאב ברמה האישית.
אני ממליצה להתחיל מהספר "ארץ חדשה" של אקהרט טולה.
יש גם שיחה שלו שאפשר לקנות בכמה דולרים באינטרנט שנקראת: transmuting suffering into peace
וכן, אם עדיין לא הקשבת לשיחה שלי "כוחה המרפא של הסליחה" את מוזמנת:
http://www.shahafcoaching.co.il/healing_power_of_forgiveness/
גמר חתימה טובה והמון שלווה!
שרון
הסליחה היא התנתקות של העוול ממי שביצע אותה.
כשאני סולח לעצמי או למי שפגע בי , אין זה אומר שנעלמה התוצאה של מה שקרה. אם מישהו גדע את ידי, היד תשאר גדועה לעולם. הסליחה לגודע (שזה יכול להיות שפגעתי בעצמי) היא שחרור של שנינו מהקשר לביצוע העוול. מעכשיו צריך להמשיך הלאה בחיים, עם יד קטועה וזאת מציאות חיים חדשה שעלי להכיר בה. לא משנה לי מי גרם אותה. זה לא יוביל לשום מקום אם ישמר הקשר ביני לפושע