התעוררות היא למעשה הדבר היחיד שמאפשר לאדם להשתחרר מפחד, מכאב ומתחושת חוסר ערך ולחיות בנינוחות, בשלמות ובאושר. מהותה:
- ההבנה שאני יוצר/ת כל אספקט של המציאות שאני חווה, ומכאן נכונות לקחת אחריות מלאה על היצירה.
- והיכולת לצאת מהראש – כלומר, לראות את העומד לנגד עיניי, במקום את הסרטים מונעי הכאב והפחד שבראשי.
מה קורה כשמתעוררים? מה חווים?
- תחושת נינוחות ושלמות פנימית.
- הכרה אינטואיטיבית בערך העצמי.
- ידיעה מה נכון לנו.
- הקלה עצומה בעקבות שחרור חד ומהיר של מטענים רגשיים.
- פיתוח משענת פנימית ויכולת להתמודד עם האתגרים שמזמנים החיים.
- תחושת הנאה ואושר ממגוון רגעים.
- שיפור ניכר במערכות היחסים הקיימות.
- יכולת ליצור מע' יחסים חדשות המבוססות על כבוד ואהבה.
- יכולת לשלוט ברגשותינו ובתגובותינו, ולהתנהל באופן מקדם המכבד אותנו.
- התעוררות הסמכות פנימית, ומכאן הבנה כיצד להתנהל בכל תחום – בזוגיות או מול ילדינו – ללא צורך בהנחייה מתמדת.
האם אתם מתחילים להתעורר?
התעוררות אינה משהו שניתן להשיג אם אינכם מוכנים לכך מבפנים. כיצד תדעו אם אתם מוכנים? אין לכך תשובה 'על־פי הספר', אבל ישנם מספר סימנים:
- כאשר אתם מתחילים להתעורר, אתם הופכים מודעים לכך שדברים אינם קורים לכם במקרה (תגובה של אנשים כלפיכם, אירועים שחוזרים ונשנים בחייכם).
- אתם מזהים בעיות גם אצלכם ולא רק אצל אלו שמולכם, ומבינים שכדי להביא לשינוי מהותי בחייכם קודם כול עליכם להשתנות בעצמכם.
- על־אף הרצון להשיג יעדים ומטרות אתם מבינים שלא השגת המטרה לבדה (זוגיות, כסף או התפקיד הנכסף בעבודה) תביא לכם את האושר, אלא קודם כול שינוי במצבכם הפנימי.
- אתם מסוגלים להקשיב לקולכם הפנימי מעבר למוסכמות החברתיות ולדבריהן של דמויות סמכות.
- אתם מתחילים לזהות את הסרטים שיוצרת החשיבה, ועל־אף שהם עדיין משפיעים עליכם רגשית, אתם כבר מסוגלים לזהות שיש פער ביניהם לבין המציאות.
- אתם מבינים שעל־אף החשש להכיר באמת, דברים לא ייעלמו באמצעות הכחשה והדחקה.
- אתם מפסיקים לצפות שהעולם יתאים את עצמו אליכם, ומתחילים לפעול בשיתוף פעולה עם נסיבות חייכם במקום לכלות זמן ואנרגיה בלהתנגד להן.
במי עשוי לנבוט זרע ההתעוררות?
זרע ההתעוררות קיים בכולנו אך בעת הזו הוא נובט ביתר קלות באלו להם מאפיינים ותפישת עולם מסוימת, בחנו האם זה קורה לכם על-פי מידת הסכמתכם עם המשפטים הבאים:
- יש לפחות אדם אחד בחיי שאני אוהב/ת באמת (לא אהבה רומנטית).
- בזוגיות שלי, אם יש כזו, יש אהבה וכבוד בסיסי (ואם לא זה משהו שאיני יכול/ה לחיות אתו בשלום).
- ילדיי, במידה וישנם, במצב רגשי ותפקודי טוב למדי, גם אם הם מתמודדים עם אתגרים.
- על-אף שיש היבטים בהם אני חש/ה תקיעות, יש לי גם הישגים, אני מתנהל/ת בכוחות עצמי ומסוגל/ת לנהל חיים עצמאיים.
- אם אני לוקח/ת כדורים פסיכיאטריים – או תלוי/ה בסמים או באלכוהול – יש בי רצון להשתחרר מכך וללמוד להישען על עצמי.
- יש בי רצון עז לשינוי מצבי הפנימי ואיני מוכנ/ה להסתפק בפחות מחיים של עוצמה, קלות ושחרור.
האם התעוררות היא אירוע חד-פעמי או תהליך מתמשך? ואיך בכלל זה נראה?
התעוררות היא לאו דווקא (או דווקא לא) אירוע רוחני אזוטרי אלא תהליך תודעתי-רוחני שמעוגן במציאות הפיזית.
היא עשויה להופיע בצורת אירוע משמעותי המסמן מפנה בתהליך, אך גם אם יתרחש אירוע כזה בדרך כלל יהיה התהליך הדרגתי. אני, לדוג', חוויתי מגוון רגעי התעוררות לאורך השנים, ואז חל אירוע שמבחינתי היווה נקודת מפנה, לאחריו המשכתי להתעורר אך חוויתי גם רגעי שכחה.
על האירוע הזה אני מספרת בספרי "100% בחירה":
"לפני מספר שנים השתתפתי בקורס מנהיגות בן תשעה חודשים מטעם בית הספר לאימון CTI. הייתה זו החוויה העוצמתית ביותר שחוויתי בחיי. ועל־אף ששנה קודם לכן, כשהתחלתי בהסבה מקצועית לתחום האימון הפכתי לאדם שלֵו ורגוע הרבה יותר, בקורס צצו לפתע מכשלות העבר, ולרגעים חשתי שוב שונה, לא אהובה, ביקורתית וכועסת. את המפגש השלישי של הקבוצה התחלנו ביום שתיקה. במשך חלק ניכר מהיום העסיקו את מחשבותיי תלונות והאשמות שהפניתי כלפי שני אנשים, עם האחת רבתי זה לא מכבר, מהשני חוויתי אכזבה. מכיוון שלא דיברתי ולא הבעתי את כעסי באופן אחר, אף אחד, כביכול, לא יכול היה לדעת מהו מצב רוחי.
בארוחת הערב כשעה לפני תום יום השתיקה ישבתי ליד אחת המנחות שהזכירה קודם לכן את רגישותה לאנרגיות. באמצע הארוחה היא קמה לפתע ועברה מקום. 'הסרטים' הפנימיים שלי התחילו להשתולל: "היא לא אוהבת אותי", "היא לא יכולה לסבול את נוכחותי." הכעס שלי התגבר ונוספו עליו רחמים עצמיים: "אף אחד לא אוהב אותי", "אנשים לא מקבלים אותי ולא יכולים לסבול את נוכחותי."
סיימתי את הארוחה וישבתי מתבוססת בכעס וברחמים עצמיים, כאשר לפתע עלתה בתוכי הבנה; הבנתי שהאנרגיה שלי שלילית ומכאיבה ושהיא קורנת ממני אף כשאינני אומרת מילה, הופכת את האווירה סביבי ללא נעימה ולא מזמינה. "טוב, אני יכולה להמשיך לרחם על עצמי ולכעוס," אמרתי לעצמי, "ואני גם יכולה לוותר על כך, להפוך מזמינה יותר ולהפסיק להרחיק אנשים." וברגע שהחלטתי זאת משהו בתוכי השתנה; הפכתי קלה יותר, והדברים שעליהם התמרמרתי איבדו מכובד משקלם.
עד היום איני יודעת אם זו אכן הסיבה שהמנחה עברה מקום, וזה לא באמת משנה. מה שמשנה זה שמאותו יום אני חיה בבחירה – הבחירה שלא להוסיף דרמה ושליליות על מצב נתון, בשל הבנת גודל השפעתם על מציאות חיי ועל תגובת הסובבים כלפיי.
הסוויץ' הפנימי המסתורי שגיליתי ברגע של ייאוש קיים בכל אחד מאתנו, ולהפעילו ניתן רק באמצעות כוח הרצון; כאילו היינו עומדים מול קיר אדיר, בלתי ניתן לחצייה, ולפתע הוא נעלם, פשוט משום שרצינו בכך. הקיר הוא קיר דמיוני שנמצא בתוכנו, ועד הרגע שבו מתרחש השינוי ייראה כאילו בלתי אפשרי לחצותו. ואז, ברגע אחד הוא נעלם, וכל מציאות חיינו משתנה."
האם כולם מגיעים לאותה רמת התעוררות? והאם התהליך הפיך?
לא כולם מגיעים לאותה רמת התעוררת אך גם התעוררות חלקית משנה ה-מ-ו-ן. כל אחד מגיע למקום שאליו הוא בשל.
ניתן ליפול לשכחה במהלך תהליך ההתעוררות, בעיקר מול התמודדות עם אתגרים. זו יכולה להיות שכחה קצרה או ארוכת טווח. בשלב מסוים אדם לא יפול יותר לשכחה גם בעת התמודדות עם אתגר וכאב. סממני השכחה הם תלונה, האשמה, רחמים עצמיים, ומעורבות באירועים הקשורים בחוסר מודעות קיצוני, כגון יחסי התעללות ופגיעה (גם אם מעמדת הקרבן).
האם נדרשת הכוונה או שזה קורה באופן ספונטני?
לא אחת אני חושבת לעצמי: "אם רק הייתי מכירה מישהי כמוני כשהייתי יותר צעירה, כמה סבל היה נחסך ממני…". אני התעוררתי בסופו של דבר, אך זה היה בגיל 38. ובכל שנה מגיל 9 ועד גיל 37 חוויתי המון המון סבל.
ייתכן שבכוחות עצמכם תגיעו בסופו של דבר לאותו המקום, אבל קרוב לוודאי שזה יהיה כרוך בזמן ממושך, ומלווה בכאב, בתסכול ובפחד.
לכן, אם אתם מבינים שאתם מתחילים להתעורר, ויותר מכול אתם רוצים להגיע למקום שאיפשהו תמיד ידעתם שקיים אבל לא ידעתם מהי הדרך אליו, אתם מוזמנים ללחוץ כאן ולהשאיר לי פרטים ואהיה אתכם בקשר בהקדם לספר לכם כיצד אני יכולה לסייע 🙂
ואם אתם רוצים לקבל תמונה רחבה על תהליך ההתעוררות וכיצד להגיע לשם, אתם מוזמנים לקרוא את ספרי "100% בחירה" שמדבר בדיוק על כך!
-:-
-:-
השארת תגובה