היום אני רוצה להתייחס לנושא שעולה שוב ושוב אצל לקוחותיי, נושא מכאיב שגורם לפגיעה בדימוי העצמי ולתחושת ערך עצמי נמוכה: חוסר בידע כללי והעדר השכלה אקדמית.
הדעה הרווחה היא שידע = חכמה/אינטליגנציה. אך למרות שיש קורלציה מסוימת בין יכולת למידה לחכמה, אין ביניהן קשר ישיר.
נשים, פעמים רבות, רואות עצמן כפחותות מבני-זוגן משום שלטענתן אין להן 'ידע כללי'. כשאני שואלת למה כוונתן, הן עונות שאינן מבינות בנושאים שכלל אינם מעניינים אותן אך נתפשים בעיניהן כמעידים על חכמה. את תחומי העניין שלהן, לעומת זאת, הן שופטות כלא מספיק טובים ואפילו בזויים. אם לדוגמה הן אוהבות תכניות ריאליטי הן מתביישות בכך. את הספרים שהן אוהבות הן שופטות כלא מספיק 'ברמה' ואת תחומי העניין שלהן כלא מספיק תרבותיים.
כאשר הן עושות זאת הן בעצם שופטות את עצמן כלא מספיק טובות. רק אחר-כך יוכלו לשאוב הסובבים את מה שאני מכנה 'חיזוק עצמי פיקטיבי' על חשבונן (הצורך של אדם להתנשא על רעהו בכדי לחוש טוב ונעלה ממנו). שכן, הביקורת המוטחת בפנינו על-ידי הסובבים אינה אלא השתקפות הביקורת שלנו כלפי עצמנו; כאשר אדם אינו מתנצל על העדפותיו או הישגיו או שופט את עצמו כפחות בשלהם, הוא לא יזכה לביקורת בנוגע להם.
בהקשר זה ישנו פסטיבל עצום וחסר פרופורציה סביב החשיבות של לימודים אקדמיים. כמי שרכשה שני תארים דעתי בנושא קצת אחרת; את התואר הראשון (במדעי ההתנהגות) היה לי ברור מדוע אני עושה – בכדי לפתוח את הדלת לעולם התעסוקה. את התואר השני (במנהל עסקים) עשיתי כאשר עוד היתה לי התלבטות בין התקדמות בעולם העסקי לבין הקמת עסק – אם הייתי נשארת בעולם העסקי לתואר היה ערך ברמת קורות החיים. מכיוון שלא נשארתי, בדיעבד לא היתה בו כל תועלת. בשני התארים רכשתי מעט מאוד ידע חיוני, מעשי או מעניין (ולא, לא למדתי באיזה מקום נידח אלא במכללה למנהל).
אני לא אומרת שאין תארים מעניינים יותר, אך מהם לימודים 'חיים' ומעניינים באמת גיליתי רק כשעשיתי הסבה לתחום האימון. ההכשרה הבסיסית שלי בבית הספר לאימון CTI היתה בנויה מ-5 סופי שבוע. בסופו של כל סופשבוע שכזה הייתי אומרת לעצמי "וואו, זה יותר טוב מנסיעה לחו"ל!" עד כדי-כך נהניתי. כאשר שנה לאחר מכן המשכתי לקורס המנהיגות של CTI השתנו חיי מקצה לקצה, וללא היסוס אני יכולה לומר שזו היתה החוויה המעשירה והמרגשת ביותר בחיי. ההבדל הגדול בחוויה נבע מכך שהיו אלה לימודים התנסותיים, דינמיים, שאתגרו אותי, לימדו אותי על עצמי והביאו אותי למצות את מלוא הפוטנציאל האישי שלי. לא שינון ידע תאורטי שמהר מאוד נשכח.
ובכלל, את רוב הידע שלי לא רכשתי במסגרת מוסדרת. רכשתי אותו באמצעות הספרים האהובים עלי, מתוך קריאה באינטרנט ובעיקר מניסיון להבין בעצמי את מה שקורה בעולמנו – למה הוא נראה כפי שהוא נראה, מדוע אנשים סובלים, מה עוצר בעדם וכיצד ניתן לשנות זאת בכדי לחוות הצלחה ואושר.
רבים מבכים במשך שנים על שלא רכשו תואר אקדמי ולעיתים מכריחים את עצמם לסיים תואר כלשהו אותו הם מורחים כבר שנים מתוך אמונה שעם קבלת התעודה יחושו ראויים ובעלי ערך (כמובן שבסופו של דבר אין לכך כל השפעה על תחושתם הפנימית). אחרים רודפים אחר תואר ועוד תואר בתקווה שעם סיום התואר הבא ירגישו סוף-סוף שהוכיחו את עצמם, אך גם כשהם מסיימים את הדוקטורט הם מגלים שהילד הקטן שחש שאינו טוב מספיק עדיין חי בתוכם.
אמנם בשל דרישות שוק העבודה של היום זה בכל זאת רעיון טוב לעשות תואר ראשון ובמידת הצורך גם שני. אך עם זאת, ישנם רבים שלימודים אקדמיים אינם בשבילם ואין כל פחיתות בהכשרה מקצועית מעשית ומעניינת שאינה מעניקה תואר.
בשורה התחתונה אני רוצה להזכירכם שידע אינו חכמה, ושעל-מנת להיות מאושרים ולחוש בעלי ערך אין לכם צורך להוסיף לעצמכם דבר, אלא להפסיק להטיל בעצמכם ספק ולהתחיל לחשוב באופן עצמאי: מה אתם אוהבים, מה אתם רוצים ומה נכון לכם.
סופשבוע נפלא!
שרון
-:-
לפרטים על אימון אישי בשיטת האימון הרגשי
לפרטים על הספר '100% בחירה – האמת על יצירת המציאות האישית'
Image courtesy of Gualberto107 at FreeDigitalPhotos.net
14 תגובות
השארת תגובה
אך לצערינו הרב החברה שלנו בוחנת את עצמה ואותנו בדברין חיצוניים כ" תואר". יש באמתחתי 20 שנות לימוד ברפואה משלימה לסוגיה( וכמובן שנות טיפול רבות) , אך כשרציתי להעביר קורסים במקומות שונים לא היו מוכנים לשלם לפי אמת מידה סבירה היות שאין לי תואר. ומה לעשות שהרפואה המשלימה לא מוכרת באוניברסיטה?
הי חוה,
בגדול החברה מוקירה השכלה אקדמית.
עם זאת, השיפוט העיקרי שאנו רואים מבעד לעיני "החברה" הוא קודם כול השיפוט שלנו לגבי עצמנו.
בדקי עם עצמך האם לך עדיין יש איזשהו שיפוט על היעדר התואר או תחושה שאת פחותה באופן כלשהו בשל כך.
היי שרון וחווה,
לצערי, אין עדיין תעודות על חכמה, למעט אלה שמעניקה האקדמיה. מה לעשות? החברה שלנו היא חברה מסמיכה וגם אם את האדם החכם מכולם, עדיין נדרשת תעודה אקדמית שתיתן תוקף לכך.
הלוואי שהייתי "מצליחה" ללא תואר וללא שנים רבות באוניברסיטה. עשיתי זאת בגיל מאוחר ולכן אני יכולה להעיד גם על האפשרות האחרת.
הי יונה,
למיטב הבנתי "תעודה על חכמה" היא מי שהאדם ביום-יום. יש המון אנשים לא אינטליגנטים בעלי יכולת למידה בינונית או גבוהה שסיימו תארים כאלה ואחרים, ואחרים, חכמים ובעלי אינטליגנציה גבוהה, שלא.
אני שמחה עבורך ששנים רבות באוניברסיטה תרמו לך וסייעו לך בחייך 🙂
כפי שרשמתי בתגובה אחרת כאן – אני לא נגד לימודים אקדמיים רק נגד מה שמייחסים להם בטעות.
הי שרון,
אני קראתי ומסכימה אבל באותה נשימה מבקשת לחדד את ענין התואר,אני לומדת חינוך ומרגישה שממשת את החלום שלי ,זה משהו שדחיתי שנים ארוכות ועכשיו שמחה שעושה את זה,ויכולה לומר בלב שלם-זה מחזק אותי ונוטע בטחון , אני מרגישה שאני עושה משהו שרציתי ומממשת חלום שהוא מקצוע פרקטי .שאולי לא אתעשר ממנו אבל אעסוק בו באהבה ענקית. במקרים רבים,לאקדמיה יש חשיבות והשפעה על העתיד שלנו,על הפרנסה ,על הסטטוס.
הי דניאלה,
אני לא שוללת לימודים אקדמיים
ואני בטוחה שחלקם מעניינים ומעשירים.
פשוט חשוב לי להפריך את המשוואה שידע = חכמה, שלימודים אקדמיים הם דרך לצבור חכמה ולהעלות את הבטחון העצמי, ושלאדם שלמד לימודים אקדמיים יש בהכרח איזשהו יתרון על אדם שלא.
הייתי זקוקה לפוסט הזה שלך לפני 20 שנים. אז התחלתי תואר ועוד תואר ועוד קורס – רק כי אחיי היו אקדמאיים מתמידים וכי הרגשתי שהיעדר התואר תוקע אותי וגורם לי להרגיש טיפשה (לא סתם "לא חכמה). ובגלל שהתחלתי את הלימודים מהסיבות הלא נכונות – לא סיימתי אותם!! בשלב מסוים, הרמתי ידיים ואמרתי לעצמי שזה כנראה לא בשבילי. שאינני בשלה.
והיום, בגיל 39, אני מתחילה בתואר. ממקום שלם, מתוך רצון אמיתי להשיג מטרה (להיות מורה ומחנכת), מתוך תחושה שזה אתגר שאני יכולה לו. ובעיקר מאהבה לעצמי.
הפוסט הזה שלך צריך להגיע רחוק…
חיבוק!!
הי דנה,
העיקר שהגעת למקום השלם והנכון שלך, ושמחה שדבריי מחזקים מקום זה 🙂
מדהים. יפה. נכון ואמיתי. אנשים מעריכים אנשים שמעריכים את עצמם למרות שבהרבה מקצועות צריך תואר מסויים רק כדי להתקדם ואכן לא בהכרח בגלל הידע שמקנה התואר.
הי ציפי,
שמחה שנהנית מהפוסט 🙂
אכן בעידן שלנו לרוב (לא תמיד) יש צורך בתואר על מנת לקבל "כרטיס כניסה" לשוק העבודה המקצועי.
פשוט נכון מסכימה עם כל מה שנכתב
תודה לוסי!
היי שרון
אתחיל בכך שאני מאד אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך יש בהם הרבה תובנות ואני מזדהה איתם מאד באשר לפוסט זה לא יכולת לנסח זאת טוב יותר גם אני נמצאת בתחילת דרכי כבעלת עסק בתחום הסטייליניג לפני4 שנים כאשר חויתי משבר גדול נחשפתי לעולם ההתפתחות האישי שאני בתוכו עד היום אשר גרם לי לשינוי עצום ולהיות היום ברמת תודעה כ"כ גבוהה שרוב האנשים לא מגיעים אליה כל חייהם ותוך כדי התהליך הבנתי מה הייעוד שלי הבנתי שיש לי כשרון בנוסף לעוד כמה שלא קיבלתי סתם והבנתי שאני צריכה לעזור לאנשים וכדי שאוכל לעזור להם הייתי צריכה לעבור שינוי בעצמי אני מאד יצירתית ואומנותית וזה ממלא אותי אושר רב לפני מס' שנים למדתי באוניבירסיטה הפתוחה לימודים שמאד עניינו אותי אני מאד אוהבת להעשיר את הידע אך כבר אז למרות שלא הייתי בתודעה שאני היום משהו בתוכי אמר לי שזה לא זה ולאחר לימודים של 3 שנים הפסקתי בלי לסיים את התואר יש לי אח שהוא ד"ר במזרחנות ואחות עובדת סוציאלית שלומדת לתואר שני ורק אני ואחי הנוסף הלכנו אחר החלומות שלנו אני בחורה מאד אינטלגנטית שמעשירה את הידע שלה בעצמה דרך קריאה,למידה ממנטורים ועוד רוב האנשים הולכים אחר תכתיבים של החברה והסביבה והם כ"כ מתוכנתים כך שהם לא עוצרים לחשוב האם זה באמת מה שהם רוצים ולכן רובם גם אם יהיו במשרות נחשקות לא בהכרח מאושרים או מרויחים את הכסף שהיו רוצים ולא מממשים את עצמם ואני יודעת שאני הולכת להרויח הרבה מאד כסף ומכוונת את עצמי לכך לעומת הרבה אנשים עם תארים שלא ירויחו כך אז מה עדיף להיות עם תואר כי זה מה שמצפים ממך ולא מאושר או ללכת אחר החלומות שלך באשר אליי התשובה ברורה
שיהיה לך סופ"ש מקסים
הי חני,
תודה על תגובתך!
המשיכי להגשים את עצמך וליהנות 🙂
שרון